הבלוג של קרנינה

12 במרץ 2011

סיפורי בגדים

אני שמחה סוף סוף לשוב ולכתוב כאן, לאחר חודשיים וחצי של שממה.
למי שמתעניין/ת, התחלתי עבודה חדשה ששאבה ממני כמעט כל רגע פנוי ואתגרה אותי לשלב בינה לבין הבית ולבין קורס לעיצוב בגדי ילדים שהסתיים ממש לפני שבועיים.
הקורס נמשך כ-5 חודשים ושילב לימודים מעשיים של עבודה עם בסיסי גזרות, בניית קולקציה, בחירת בדים, מספר שיעורי תפירה, שיווק, עבודה מול ספקים, חנויות, מיתוג ועוד ועוד... אחת המשימות הראשונות שקיבלנו היתה לחשוב על סיפור/נושא שיעמדו מאחורי הקולקציה ויספרו את סיפורה. לי זה נשמע קצת מוזר ומצחיק בהתחלה אבל מסתבר שאנחנו בחברה טובה כי לכל מעצב יש סיפור מאחורי הבגד, גם אם הסיפור לא סופר לנו וגם אם לא נכתב בשום מקום, הוא קיים. הסיפור הוא ההשראה והקו המחבר בין הבדים והעיצובים. 

ומה הסיפור שלי?
הסיפור שלי הוא הסיפור של הילד שלי והחיבור המיוחד שלו לעולם הכבאים שהוא עולם של אמיצים וגיבורים. הכול התחיל כאשר "סמי הכבאי", דמות אנימטיבית ונערצת של כבאי אחראי ומסור, נכנס לחיינו דרך ערוץ הופ.
תכננתי קולקציה, תפרתי שני דגמים בינתיים ובמסגרת משימת הצילומים לקטלוג, נסענו יחד ללוקיישן המתבקש: תחנת הכבאיות שבעירנו.



גופייה אפורה,
בד סינגל 95% כותנה, 5% לייקרה

מכנס ג'ינס עם כיסים בגזרה רפויה וקולית
מאובזר במחזיר אור וחגורת שאקל שמחוברת מאחור עם טיק-טק
וניתנת להפרדה


עבר עלינו צהריים מופלא, הודות לכבאים המקסימים שעבדו במשמרת ומביוחד לאולג הכבאי שלקח את הילדון על הידיים, הסביר לנו על הכבאיות, הכלים, התפעול, הציוד, עזר לנו בצילומים ואפילו לקח אותנו לסיבוב (אמיתי!) בכבאית. אולג סיפר לנו בין היתר על משימתו בשריפה הגדולה והנוראית שהתחוללה בכרמל לפני שלושה חודשים. מעבר לתודה על אותו אחר צהריים מדהים, תודה לכבאים שעושים מלאכת קודש ושומרים עלינו לילות כימים.

ובשבת יפה אחרת הצפנו ליער האילנות שליד צור משה ופרדסיה, לראות את פריחת אירוס הארגמן. זכינו לראות מספר צבעונים ושטיחים ארוכים של חמציצים:







שבוע טוב :)