מיני אלבום No. 2

לא להאמין, הסכר נפרץ. את המיני-אלבום הראשון פרסמתי לפני כשבוע
והנה נולד לו בינתיים עוד אלבום תמונות שמרכז שלושה ימים של הנאה
בצפון היפה שלנו. אויר טוב, קצת מנוחה (בדגש על הקצת), נוף ירוק ומחבק
ואוצר קטן ואנרגטי שמקבל את כ-ל תשומת הלב ונהנה כמו שאי אפשר לתאר.
אז מה צריך עוד חוץ מלתעד את הרגעים?!@#&

ההזדמנות ליצירת האלבום הגיעה בצורת סדנא שהתקיימה ביום שישי
שעבר בבוקר אצל המארחת היצירתית  קרן ובהנחייתה של תמר שהיא 
גם חיילת וגם סטודנטית וגם יוצרת וגם מקסימה. ארבע שעות דחוסות,
עמוסות וכיפיות של יצירה עם חומרים צבעוניים וכ-10 נמלות חרוצות.
יצאנו עם תוצרים מדהימים ביותר - בין 10 ל-12 עמודי אלבום 20X20
מעוצבים, וזה בזכות הקצב והאדרנלין שתמרי הזרימה לנו שם ועמוד
השידרה החזק שבבעלותה, שלא התרכך לתחנונינו להאט את הקצב.

 

  

את הרעיון של כיווצ'וצ'י הסלוטייפ החלבי מסביב לתמונה (פה למעלה)
קיבלתי מענת (Crafty fairy) המוכשרת. כל כך פשוט - כל כך מוסיף.

 

קופסא שקופה וכרטיס

מאז ומתמיד היתה לי אהבה לקופסאות. האהבה הזו הצריכה לחשוב על מקומות
איחסון מקוריים וגם למצוא כאלו. עם הזמן ניסיתי למתן ולשכנע את עצמי שאני
יכולה להפסיק מתי שאני רוצה וכשהבנתי שזה לא הכי ישים, התפשרתי. היום
אאמץ רק קופסאות פרימיום - כאלו שבאמת מוצאות חן בעיניי.
למשל, קופסאות מקס ברנר יכולות לחוש בטחון אצלי, כנ"ל לגבי קופסאות קרטון
מושקעות וחומרים אחרים.

את קופסת השקף הבאה ראיתי בבלוג של tamika14 ומאוד אהבתי ולכן הוספתי
לה כרטיס ברכה תואם בגודל 10X10 שמכיל גם הוא סטריפ של שקף (תוך כדי
קריאה תמיד אפשר לראות מי בא ממול). לסיום מיגנטתי.
כבוד לפיל על הסבלנות במהלך הצילומים!

סוף סוף מיני אלבום

את הפוסט האחרון, "על חפירות ועגבניות", חתמתי בתמונת סולו של סוכריות
עסיסיות משוק הבוקריה.

מאז דברים התגלגלו אצלי ובמעין תופעת כאוס שכזו, הרגשתי שזה הזמן ליצור
את ה"מיני אלבום ברצלונה 2009" הראשון שלי.
לברצלונה הגענו בחודש ספטמבר האחרון ואת ההזמנה לטיול הנחשק קיבלתי
מבעלי לכבוד החלפת הקידומת.... 30. ההפתעה היתה גדולה מאוד וגם הדרך
שלו לספר לי עליה היתה מקורית ומאוד שימושית. קיבלתי מתנה קטנה, קלת
משקל עם עטיפה של סטימצקי. מממממ.... מעניין מה זה יכול להיות?
המדריך לא השאיר הרבה מקום לשאלות.

חזרנו עם המון חוויות ותמונות מקסימות ולמרות הקושי לבחור מתוכן מקבץ קטן
אני שמחה עם המזכרת האישית שיש לי עכשיו.

היה לי מאוד כיף ליצור אותו כי לא ריחמתי עליו: "שפכתי" צבע כאילו אין מחר,
גזרתי כאילו אין מחרתיים והעמסתי כאילו זו הפעם הראשונה שלי ב"פאפא גאיו".

שמתי לב שגישת ה-Less is more לא התאימה לי הפעם ובכלל לאחרונה אני
חשה צורך למלא ואולי אפילו להעמיס. אופנה חולפת? אני עוד לא יודעת.
אני אבדוק בהמשך ובינתיים אהנה עם העומס שלי.

גודל האלבום הזה הוא 15X15, מורכב ממספר דפים מעוצבים של
Basicgrey, My Mind's Eye  ועוד בצבעים ומרקמים שונים, כפתורים,
חוטים, מדבקות, בלינגים, פרחים (איך לא?!) של "פרימה", אימרת וולום
ועוד פיצ'פקעס.

על חפירות ועגבניות

את האנקדוטה הזו קיבלתי היישר למייל מאור, בעלי היקר. שיחייה.
הסיבות שבחרתי להעלות אותה לכאן הן:
* היא  טובה מדי בכדי לא לשתף אותה עם מי שרוצה
* היא מעלה חיוך
* אפשר למצוא את היצירתיות בין שורותיה (בעיקר התחתונות,
שם נמצא ה-punch) שכן, זה הנושא המרכזי של הבלוג.

למי שרוצה לקרוא בעברית ולמי שמעדיף באנגלית - הבחירה
נמצאת ממש במרחק גלילה.
ותודה מיוחדת לאור שתרגם את הקטע מאנגלית לעברית .

חיפרו להנאתכם...

איש זקן שחי בגפו היה נוהג כל שנה לגדל עגבניות בגינה,
אבל השנה האדמה היתה קשה מדי והוא הרגיש שכוחו כבר לא
במתניו לחפור את האדמה.

בנו היחיד שנהג תמיד לעזור לו במלאכה היה בכלא.
הזקן כתב מכתב לבנו ותיאר את מצבו:


בן יקר,
אני די עצוב. נראה שלא אוכל לגדל עגבניות בגינה השנה.
אני כבר זקן מכדי לחפור ולטחח את האדמה הקשה.
לו אתה היית כאן המצב היה שונה, אני יודע שהיית שמח לחפור את
האדמה עבורי כמו בימים עברו.
באהבה,
אבא


לאחר מספר ימים קיבל מכתב תשובה מבנו:


אבא,
אל תחפור בגינה. שם קבורות כל הגופות.
באהבה,
בנך


למחרת ב-4 לפנות בוקר הגיעו כוחות גדולים של משטרה.
הם חפרו בכל מקום ולא מצאו אף גופה.
השוטרים התנצלו בפני הזקן ועזבו.


מאוחר יותר באותו היום קיבל הזקן מכתב נוסף מבנו:


אבא,
אתה יכול לשתול את זרעי העגבניות עכשיו.
זה הטוב ביותר שיכולתי לעשות תחת הנסיבות.
אוהב,

בנך

An old Italian lived alone in New Jersey . He wanted to plant
his annual tomato garden, but it was very difficult work, as
the ground was hard.

His only son, Vincent, who used to help him, was in prison.
The old man wrote a letter to his son and described his
predicament:

Dear Vincent,
I am feeling pretty sad, because it looks like I won't be able
to plant my tomato garden this year. I'm just getting too old
to be digging up a garden plot. I know if you were here my
troubles would be over. I know you
would be happy to dig the plot for me, like in the old days.
Love,
Papa

A few days later he received a letter from his son:

Dear Pop,
Don't dig up that garden.
That's where the bodies are buried.
Love,
Vinnie

At 4 a.m. the next morning, FBI agents and local police
arrived and dug up the entire area without finding any
bodies. They apologized to the old man and left.

That same day the old man received another letter
from his son:

Dear Pop,
Go ahead and plant the tomatoes now.
That's the best I could do under the circumstances.
I love you,
Vinnie

ואם בעגבניות עסקינן, נזכרתי בתמונה שצילמתי בטיולנו לברצלונה, בשוק הבוקריה
שבשדרת לה רמבלה. כל עגבניה - סוכריה.